זה מתחיל כך, אהבה, זוגיות, תינוק, הרמוניה ואז משהו קורה ...

אני אספר כאן בנימה האישית שלי, על התהליך שעברתי בזוגיות.

התהליך שלי, החל הרבה שנים לפני שהבנתי את הדרך כיצד לנהל מערכת יחסים,או אפילו כיצד להיפרד מאדם שאיתו הייתי במערכת יחסים כואבת, כועסת.
כשאנו מנסים להיפרד מאדם שקשה לנו איתו , בד"כ אנו מאשימים אותו בכל מה שקורה, קשה לנו לקחת אחריות שגם אנחנו שותפים.
קשה לנו להבין מה אני צריכה ללמוד מזה. למה זה קורה לי?

התוצאה של פרידה ממערכת כואבת כשאנו עדיין בכעס, בפגיעות
ובטינה היא שאנחנו נמגנט אלינו מערכת יחסים דומה בעתיד
זה לא מה שאנו רוצים, נכון?
אך לצערינו קיים חוק יקומי "דומה מושך דומה" שיצור בדיוק
את מה שאיננו רוצים. אם אני עדיין לא הבנתי את השיעור,
ואני עדיין בפגיעות ובכעס וטינה,
אני אמשוך אלי מערכת יחסים דומה, עד שאבין,
אשחרר וארפא את הרגשות השליליים בתוכי.

מה עושים?

אני רוצה לספר על מערכת היחסים הזוגית שלי.
נשאתי מאד צעירה, כבת 20, לא הייתי מאושרת.
סבלתי בקשר כי לא היתה בינינו התאמה ותקשורת.
בתחילת הדרך היתה אהבה אך עם הזמן הבנתי יותר ויותר כמה אנו שונים
זה מזו בכל. בציפיות מהחיים, מההתנהלות בחיים וגם בדרך שחשבנו
שאנו רוצים לחוות אהבה.
המצב הזה נמשך כל שנות צעירותי.

המחשבה על פרידה וגרושין הפחידה אותי פחד מוות,
בעיקר בגלל שפחדתי איך יגיבו הורי.
לאחר מכן נולדו הילדים ואז הם היו הסיבה שהתעכבתי בהחלטתי.
פחדתי שיפגעו ואולי גם ציפיתי והאמנתי אולי עם הילדים המצב ישתנה.

בטוחה שגם חלק מכן חווה זאת.

ניסיתי הכל, כדי לרפא את הקשר, עשיתי תהליכי יעוץ ארוכים, שבהם הוא
היה אמור להיות שותף, אך סרב להשתתף. "תלכי את, אני בסדר" ...

מכירה את זה?
ניסיתי להבין מה לא בסדר בי, למה התגובות שלי ושלו היו כ"כ קיצוניות,
והכאב היה גדול. בכיתי המון.

תוך כדי שעבדתי וגידלתי את הילדים, פעלתי כדי להתקדם, ללמוד,
למדתי אמנות וציור, לתת לעצמי ביטוי, בקשתי לרפא בתוכי את הכאב
ע"י היצירה. למדתי, קראתי וניסיתי לקבל כלים כיצד להביא את ההרמוניה לביתי.
אך המריבות המשיכו, תחושת חוסר ההבנה ההדדית, חוסר הקרבה
האמיתית, המשיכו.לא יכולתי לשתף אותו במה שאהבתי.
כלום ממה שעשיתי לא דיבר אליו.
מצד שני היה אבא טוב לילדים, מאד עזר בבית, לקח שותפות ואחריות
בכל מה שקרה בבית וטיפל.

ברמה האישית הרגשתי בדידות גדולה. ההחלטה לפרק את המערכת,
ולהתגרש הלכה והתגבשה בתוכי.

ואז קרו מספר משברים במשפחתו שבעטיים הבנתי שאיני יכולה
לעשות זאת. הזמן לא היה מתאים. לא יכולתי להפיל עליו
גם את המשבר של הגירושין.
נאלצתי לבלוע את אכזבתי ולהמשיך הלאה.
החלטתי להמשיך ולטפח את עצמי כדי שארגיש בטוחה לגמרי כשאחליט לעזוב.

" הכל קורה לטובתי", אני מאד מאמינה בזה.
כי אם הייתי ממשיכה אז ברצון הזה שלי להתגרש,
זאת היתה מלחמה שכולנו היינו סובלים ממנה, אני, הוא והילדים.
היקום עצר אותי.

רק כשהגעתי לנושא הרוחני, לתקשור, התחלתי להבין מי אני
באמת ולאן אני הולכת.
היכולת להכיל את עצמי הלכה וגדלה. למדתי דרך המלאך מיכאל
שהיה מדריכי האישי לטפל בכל האירועים שבהם אני נפגעתי
ובאותה מידה גם פגעתי.

הבנתי שמערכת היחסים הזוגית שלנו היא מערכת קארמתית.
למדתי בזכות המלאך מיכאל לרפא את האירועים שקרו בינינו,
להבין מה בתוכי יצר את האירוע,
מה בתוכי איפשר זאת מבלי שהייתי מודעת.

למדתי לרפא זאת, לשחרר מתוכי את הכעס, להבין מה הפחד בא
ללמד אותי ברמה הגבוהה.
למדתי להכנס לגלגולים, לזהות שם את האירועים שהיו בינינו שגרמו
לקארמה הזאת. ולרפא אותם.
גיליתי אותו שם כאבי, כבני, הבנתי וראיתי את כל התמונה.

עיקר עבודתי היתה עלי, על הרגשות שלי, למדתי להכיר את עצמי מבפנים.
למדתי להשתמש באנרגיות של ריפוי, אהבה ואור.
התחלתי לראות תוצאות במציאות שלי!

ככל שטיפלתי בעצמי ושלחתי אנרגיות ריפוי,
כל האנרגיה בבית השתנתה, כיבדנו זה את זו, הפסקנו לריב,
נעשינו אפילו ידידים טובים והיינו הורים נפלאים לילדינו.
מערכת היחסים השתנתה לגמרי, ההרמוניה השתכנה בביתנו.

באותה תקופה כבר לימדתי קבוצות וטיפלתי .
תלמידים נכנסו אלי הביתה בתהליכים ארוכים של מספר שנים.
הם הכירו וכיבדו ואהבו את שנינו.
מבחוץ מי שראה את ביתינו ראה הרמוניה, שיתוף , כבוד.
התמונה היתה ורודה.

אך משהו בתוכי היה חסר,
זוית הראיה שלנו לחיים היתה שונה.
אני חיפשתי את עצמי, את מי שאני, לבטא את עצמי בכל דרך,
לעוף על עצמי דרך ציור, כתיבה, ללמוד, להתפתח, לממש את היעוד שלי.
הוא לא היה שותף לדרך. הוא לא הבין אותה.
הוא חיפש בחיים ביטחון, יציבות וקביעות.

עשר שנים לאחר אותה החלטה ראשונה החלטתי לעזוב.
רציתי לגדול מבלי לבקש רשות, מבלי להתנצל על מי שאני.
גם כאן בתהליך הזה עשיתי קודם עבודה רבה,
דרך התהליך של המלאך מיכאל "חיבור לנשמה".
על כל רגש שעלה, ריפאתי אותו, שיחררתי , וריפאתי אף אצלו.

בקשתי להיפרד מתוך אהבה, מתוך כבוד.
התהליך הרוחני איפשר לי זאת.

כשנפרדנו סופית, חיבקתי אותו ואיחלתי לו רק טוב.
עד היום אנו בקשר מכבד, אוהב דרך הילדים,
אנו נפגשים לעתים קרובות עם בת זוגו איתנו בימי הולדת משותפים
של הילדים, הנכדים. אני אוהבת אותו היום כמו אח יקר, ומאחלת רק טוב.

היקום אהב אותי כשלא איפשר לי את הפרידה
בשיא הכעס והפגיעות שהייתי בה!

יצאתי מהמערכת מחוזקת, בריאה, מלאת אהבה ליצור את המציאות
שבה רציתי. זה דרש כוח, אומץ, ועמידה בפרץ מול המשפחה המודאגת
והסביבה הקרובה.
תלמידי היו בהלם, לא האמינו.

מצאתי כל מה שביקשתי: פשטות, אהבה, ורצון עז לתת, ולשתף בכל מידע.

עוד הבנתי, שאם את רוצה לרפא מערכת יחסים,
את צריכה להשתוקק קודם לריפוי לעצמך.
לאסוף את כול כוחות הריפוי הפנימיים שלך, לשנות הרגלים,
לקבל כלים חדשים, ללמוד להיות חכמה ולא צודקת!
לקחת אחריות על חייך,על ההתנהלות שלך.
ללמוד לרפא את המערכת ביניכם, בין אם את מבקשת
להמשיך בקשר ובין אם מבקשת להשתחרר לחופשי.

כשיוצאים לחופשי צריך לשחרר את עצמנו קודם כל מכל הכבלים הפנימיים,
להפוך אותם לסליחה ואהבה ואז להחליט.

מערכת יחסים שמסתימת במלחמה, בכעס ובטינה, ממשיכה למגנט אלינו
אותו סוג של קשר בעתיד, כי לא למדנו את השיעור,
לא הבנו מה עלינו ללמוד מהתיקון בינינו.

בשביל זה צריך מישהי שתתן לך יד ותוביל אותך בתוך הכאוס
ותוציא אותך משם. מישהי שעברה, חוותה, כאבה, פחדה ,
וגם שמרה טינה, ויצאה מזה, גדולה, מחוזקת ואמיצה לחיות
את חייה כפי שרצתה, לטובתה ולטובת ילדיה ובן זוגה.

הקארמה הסתיימה והפכה להיות מימוש הדארמה. סליחה. מימוש היעוד.

ברגע שהקארמה מסתיימת נמצאת הבחירה. האם לעזוב או להמשיך.
אם יש עדיין בינינו אהבה אמיתית, אם יש תחושה
שאני רוצה להתבגר עם האדם הזה, איננו חייבים להיפרד.
את יכולה להפוך את ההמשך לסיפור אהבה ארוך.

מה שהכי נכון בשבילך.

עד היום אני חיה ע"פ הכלים שקבלתי, השתמשתי ולימדתי,
כי זוהי הדרך המאוזנת ביותר,
המלמדת ביותר, והאמינה ביותר שאני פגשתי,
זוהי הדרך שנתנה בידיי את האחריות לחיי,
היא נתיב החיים שלי,
היא היעוד
וזו השליחות שלי.
ואני רוצה להעביר אליך את הכלים המדהימים שגיליתי שיכולים
להפוך את עולמך להרמוני ואוהב.

.